קישור בלוגים הקשורים לבלוג שלנו

http://idan2vosaber.blogspot.com/ -  הבלוג הוא על יחסי מצרים שבעקבותיהם הגבול משתנה וזז למשל- בהסכם שלום איתם הגבול נסוג לכיוון הצד הישראלי- המצרים קיבלו את סיני.

הקונפליקט שקשור אלינו- במאי 1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, לאחר שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מיצרי טירן. במקביל מצרים תיאמה עם מדינות ערב לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה ומתקפה זו נקראה מלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.


צד א'- הצד הישראלי
בעקבות עליית המתיחות בקרב הישראלים למצרים ובעקבות המתקפה של המצרים כנגד הישראלים, החליטו בלת ברירה לתקוף את המצרים ב"מתקפת מנע"-  תוצאה של החלטה פוליטית על פעולה צבאית שנועדה למנוע מהאויב להיערך למלחמה ולתקוף ראשון. מלחמה זו נקראת:" מלחמת ששת הימים"
בסופה של המלחמה (מלחמת ששת הימים) כבשו הישראלים מידי המצרים את: רצועת עזה וחצי האי סיני.
צד ב'- הצד המצרי

הצד המצרי באותה מלחמה (מלחמת ששת הימים) תקף את ישראל עם יעוץ עם מדינות ערב ובשיתוף עם סוריה וירדן, שתקפו מחזיתות אחרות.

הקשר- הקשר בין קונפליקט זה לגבולות ישראל: הגבולות שונו בעקבות המלחמה- ישראל  כבשה את רצועת עזה ומצרים והבול של ישראל גדל.

הגבול בין ישראל מצרים

הגבול בין ישראל למצרים
רקע: מאז ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שרר מצב מלחמה בין ישראל ובין מצרים. עד שנת 1979, השנה בה נחתם הסכם השלום בין שתי המדינות, הן נלחמו ביניהן במלחמת העצמאות, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור. לאחר מלחמת יום כיפור חתמו ישראל ומצרים על הסכם להפסקת אש ולהפרדת כוחות. המשא-ומתן לשלום המשיך בשיחות בין מנהיגי שתי המדינות, שהתנהלו בתיווך אמריקני בקמפ דייוויד שבארצות-הברית, והגיעו לשיאן בהסכם שלום שנחתם בין ישראל ובין מצרים ב-26 במרס 1979. ההסכם קובע את סיום מצב המלחמה בין ישראל ובין מצרים ומשרטט את קו הגבול הקבוע בין שתי המדינות. ישראל מתחייבת בהסכם להסיג את כל כוחותיה ולפנות את כל בסיסיה ויישוביה אל מעבר לקו הגבול המוסכם. בהסכם מפורטים גם הסוגים וסדרי הגודל של הכוחות הצבאיים שכל צד רשאי להחזיק ברצועות שטח מוגדרות משני צדי הגבול. עוד קובע ההסכם כי הפיקוח על יישומו יתבצע על-ידי כוחות מטעם האו"ם.
תוואי הגבול: תוואי הגבול שנקבע בהסכם השלום בין ישראל ובין מצרים עובר בקו ישר כמעט בין אילת ובין רפיח, והוא דומה, למעֵט כמה אזורים מפורזים, לתוואי הגבול שנקבע בשנת 1906 בין האימפריה העות'מאנית, ששלטה באותו זמן בשטח מדינת ישראל של היום, ובין האימפריה הבריטית, ששלטה אז במצרים. למעשה, הגבול הזה שימש כבר כקו הפסקת אש בין הצדדים בין השנים 1949–1967.
נקודות בעיתיות: מספר נקודות בעייתיות צצו במהלך קביעת תוואי הגבול ויישום ההסכם בין שתי המדינות:

• טאבה: במהלך יישום ההסכם ושרטוט תוואי הגבול במפרץ אילת נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי השתייכותה של טאבה, אתר תיירותי מדרום לאילת. ישראל, שהניחה שהאזור יישאר תחת שליטתה, הקימה באזור מלון ומתקני תיירות. מצרים, לעומת זאת, טענה כי על ישראל לסגת גם מן האזור הזה. הסכסוך הפך למשבר של ממש בדרך למימוש ההסכם בין שתי המדינות. המשבר נפתר בעזרת בוררות בינלאומית, אשר קבעה שהשטח שייך למצרים. במקום הוקם מעבר גבול, המאפשר מעבר תיירים בין סיני ובין אילת.
• העיר רפיח: בשנת 1906, שורטט "קו עקבה–רפיח" כקו הגבול בין האימפריה העות'מאנית ובין האימפריה הבריטית. במרוצת השנים, גם לאחר כיבושה על-ידי ישראל בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, רפיח הלכה וגדלה משני צדי קו הגבול הזה. עקב השימוש בקו הגבול הישן כבסיס לקו הגבול שנקבע בהסכם השלום בין מצרים ובין ישראל, התברר כי לאחר נסיגת ישראל מסיני, רפיח בעצם נחצתה בין שתי המדינות. בשנות האינתיפאדה, העיר הייתה מוקד להברחות רבות של נשק ממצרים לרצועת עזה, למרות שצה"ל ניסה בדרכים שונות למנוע אותן. בשנת 2005, לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה והעברת הרצועה לשליטת הרשות הפלשתינאית, נערך הסכם מיוחד בין ישראל ובין מצרים, ומצרים קיבלה את האחריות לפקח ולמנוע הברחות דרך קטע הגבול בינה ובין הרשות הפלשתינאית, שעובר בתוך רפיח.
• הברחות: לאור העובדה שהגבול בין ישראל ובין מצרים ארוך יחסית, ואינו מגודר ברובו, המעקב אחר הפעילות לאורכו בעייתי במיוחד, והאזור משמש נתיב הברחות מועדף. כמות גדולה מאוד של הסמים והנשים המיועדות לתעשיות המין מוברחים לישראל דרך הגבול הזה.

לקוח מאתר מט"ח- http://geography.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14913
תמונות על הגבול שבין ישראל למצרים

גבול ישראל עזה

גבול ישראל עזה

על פי תוכנית החלוקה כלל הגוש הדרומי של המדינה הערבית-פלסטינית את אזור רצועת עזה המורחב מעט צפונית לאיסדוד ועד לרפיח וכן רצועה במערב הנגב באזור רפיח ניצנה (שכונה אז "עוג'ה") וביר עסלוג'.
במהלך מלחמת העצמאות, כאשר הדף צה"ל את הפלישה המצרית, השתלט צה"ל על חלקים נרחבים משטח זה. איסדוד ומג'דל (היום אשקלון) שהיו אמורים להיכלל בשטח המדינה הפלסטינית נכבשו, וכן נכבש השטח הפלסטיני בצפון מערב הנגב וגם שטחים באזור באר שבע.במסגרת הסכמי רודוס סוכם על גבולותיה המוכרים של רצועת עזה, כפי שהינם כיום. מצרים לא סיפחה את הרצועה, לעומת ירדן שסיפחה את יהודה ושומרון, אך הטילה עליהממשל צבאי מצרי.
במהלך מבצע סיני בשנת 1956 כבש צה"ל את הרצועה, והטיל עליה משטר צבאי, אך נסוג בלחץ בינלאומי לאחר זמן קצר.
במלחמת ששת הימים בשנת 1967 נכבשה הרצועה על ידי מדינת ישראל. בדומה למדיניותה כלפי יהודה ושומרון, וכלפי סיני, נמנעה מדינת ישראל מלהחיל את המשפט הישראלי על רצועת עזה, אך לא נמנעה מלהקים בה יישובים, לרבות גוש יישובים גדול שנקרא גוש קטיף.
על פי הסכם השלום בין ישראל ומצרים לא השתנה מעמדה של הרצועה, אם כי על פי תוכנית האוטונומיה והסכמי קמפ דייוויד אמור הייתה לקום שלטון עצמי פלסטיני שטיבו המדויק לא נקבע. הסדר מיוחד חל בעיר רפיח שבמהלך שנות השלטון הישראלי בחצי האי סיני גדלה והתפתחה אל צידו המצרי של הגבול. העיר נחצתה לשניים, וחלקה המערבי עבר לשליטת מצרים.
על פי הסכמי אוסלו, נותרה בידי ישראל השליטה על האזורים של גוש קטיף השוכן בין חאן יונס ורפיח לבין הים, הדרך המובילה אל גוש קטיף ממחסום כיסופים וכפר דרום הנמצא סמוך לדרך זו, היישוב נצרים הנמצא מדרום לעיר עזה, וסמוך למחנה הפליטים נוסראת, והיישובים ניסנית, דוגית, ואלי סיני השוכנים בצפון הרצועה. כמו כן בשליטת ישראל רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים ("ציר פילדלפי"), ושליטה על מעבר הגבול עם מצרים ברפיח. בשאר חלקי הרצועה השליטה עברה לידי הרשות הפלסטינית אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. במקביל, נבנתה באמצע שנות התשעים גדר מערכת מסביב לרצועת עזה, בתוואי קווי שביתת-הנשק מ-1949.
בשנת 2004 התקבלה בכנסת תוכנית ההתנתקות, ובה נסוג צה"ל מן הרצועה, באופן חד צדדי, והותיר אותה בשליטתה המלאה של הרשות הפלסטינית. היישובים הישראליים ברצועה נהרסו על-פי החלטת ממשלת ישראל, וציר פילדלפי הועבר לפיקוח ביטחוני מצרי, לפי הסכם מיוחד ששינה במידת-מה את תנאי הסכם השלום. התוכנית בוצעה באוגוסט 2005 והסתיימה ב-12 בספטמבר 2005. מדינת ישראל הודיעה על ביטול הממשל הצבאי ברצועת עזה והחלה להתייחס ל"קו הירוק" באזור הרצועה כאל גבול בינלאומי. זאת, על אף שישראל אינה מכירה ברשות הפלסטינית כמדינה, וגם מבחינה בינלאומית מעמדה של הרשות אינו סופי. ממשלת ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות, מצהירים כי מטרתו הסופית של התהליך היא יצירת מדינה פלסטינית שתתקיים בשלום לצד מדינת ישראל.
על אף הנסיגה משטח הרצועה, שמרה ישראל לעצמה את השליטה במרחב האווירי של רצועת עזה, ובמימיה הטריטוריאליים. גם חלק מהתשתיות החיוניות ברצועת עזה נותרו תלויות במדינת ישראל. מעבר גבול מסודר בין מצרים לרצועת עזה, בפיקוח ישראלי חלקי, היה אמור להתקיים ברפיח. בפועל המעבר אינו פעיל ולעומת זאת הגבול נפרץ תדיר על ידי הפלסטינים. בעיר רפיח מתנהלת פעילות ענפה של חפירת מנהרות מתחת לקו הגבול. מנהרות אלו משמשות להברחת סחורות ונשק.
סביב הגבולות הצפוניים והמזרחיים של רצועת עזה, שנקראים ציר הוברס, נבנה מערך הגנה "בני קשת" הכולל גדרות, דרכי פטרולים, דרכי טשטוש, חומה ליד נתיב העשרה, פילבוקסים, מערכות תצפית, מערכת "רואה-יורה" וכוחות שונים המסיירים סביב הציר ושומרים עליו.
בגבול שבין ישראל לרצועת עזה פעילים כיום ארבעה מעברים, המשמשים בעיקר למעבר סחורות אל תוך הרצועה וממנה. אלו הם: מעבר ארז, מעבר קרני, מעבר סופה ומעבר כרם שלום. לקוח מויקיפדיה-
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
תמונה על הגבול-

גבול ישראל סוריה

גבול ישראל סוריה

רקע: מתום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים ביוני 1967 עבר הגבול בין ישראל לסוריה ממזרח לרמת הגולן. במלחמת ששת הימים ישראל כבשה את רמת הגולן מידי סוריה, והצליחה להחזיק בה גם אחרי מלחמת יום כיפור, שהתנהלה באוקטובר 1973. בשנת 1981 ישראל החילה את החוק הישראלי על רמת הגולן, אך לא הכריזה על סיפוח השטח. כיום, הגבול הקיים בין סוריה וישראל אינו גבול בינלאומי מוכר, אלא בעצם רק קו הפסקת האש שנקבע בסוף מלחמת יום הכיפורים וכך הוא מוגדר בהסכם הפרדת הכוחות שנחתם בין שתי המדינות ב-24 באוקטובר 1974. הגבול בין ישראל לסוריה נותר שקט יחסית מאז הפסקת האש בתום מלחמת יום הכיפורים.
הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, שנחתם בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מגדיר רצועות מפורזות משני צִדי הגבול, שבהן מותר לכל צד להחזיק כמות כוחות מוגבלת. בהסכם מוגדר גם אזור חיץ בין הכוחות, שבו אסור לאף צד להחזיק כוחות. בהסכם נקבע גם כי כוחות שמירת השלום של האו"ם יפקחו על יישומו. בהסכם מצוין שהוא מתייחס אך ורק להפסקת האש בין הצדדים, ואילו הסכם שלום יושג רק על-ידי משא-ומתן בין הצדדים.
שאלת הגבול העתידי: כחלק מכל הסכם שלום עתידי, דורשים הסורים את החזרת כל שטח רמת הגולן, עד קו הגבול בין שתי המדינות כפי שהיה ב-4 ביוני בשנת 1967, לפני שפרצה מלחמת ששת הימים. אבל בישראל אין הסכמה לגבי זה, וגם רבים מן הישראלים שתומכים בהחזרת הגולן לסוריה כחלק מתהליך שלום אינם מסכימים לדרישה הסורית במלואה. החשש העיקרי של ישראל הוא מאבדן השליטה על הכנרת ועל נהר הירדן, שהם נכס אסטרטגי של מדינת ישראל.
תוואי הגבול: כיום, הגבול מתחיל בדרום-מזרח רמת הגולן, ב"משולש הגבולות" בין ישראל, ירדן וסוריה, ממשיך ומקיף את רמת הגולן צפונה, עולה לחרמון, ומשם גולש מערבה לאורך מורדות החרמון באזור הר דב וחוות שבעא.
חוות שבעא: השליטה על האזור המכונה "חוות שבעא" במורדות הר דב שנויה במחלוקת. כרגע האזור נמצא תחת שליטת ישראל. האזור עלה לכותרות לאחר נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון בשנת 2000. ישראל טענה שהיא נסוגה לקו הגבול הבינלאומי, ואף קיבלה על כך את אישור האו"ם. אולם, ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה טוען שהאזור שייך ללבנון ועל כן, לטענתו, הנסיגה הישראלית לא הושלמה. ישראל מסרבת לצאת מן האזור הזה, ומוכנה לדון בנושא רק עם סוריה.
עתיד הגבול: לאור תוצאות הלחימה בין ישראל ובין החיזבאללה בקיץ 2006, נשיא סוריה, בשאר אל-אסאד, הודיע שסוריה עדיין נחושה בכוונתה להשיב לשליטתה את רמת הגולן, בין אם במשא-ומתן ובין אם בכח הזרוע.

לקוח מאתר מט"ח- http://geography.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14914

תמונות על הגבול

גבול ישראל ירדן

גבול ישראל ירדן

רקע: בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ממלכת ירדן ובין מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות של ישראל, נקבע כי אזורי יהודה ושומרון יהיו בתחומה של ממלכת ירדן. הגבול בין שתי המדינות סומן על המפות בקו ירוק, וכך הוא מכונה מאז. אבל הגבול בין ישראל ובין ירדן לא היה שקט אף פעם. לאורכו התחוללו עימותים רבים במשך השנים, וחוליות של מחבלים הסתננו דרכו משטח ירדן ופעלו נגד ישראל.
בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הצטרפה ירדן למצרים ולסוריה, ותקפה את ישראל באזור ירושלים ולכל אורך הגבול. בסיום המלחמה ישראל כבשה את כל שטחי יהודה ושומרון, כולל העיר ירושלים, שמאז מלחמת העצמאות חצה אותה הגבול בין ישראל לירדן.
בשנים שלאחר המלחמה הגבול בין ישראל וירדן היה שקט למדי. בשנת 1994 נחתם הסכם שלום בין ישראל ובין ירדן ונקבע גבול מוסכם בין שתי המדינות.
תוואי הגבול: כיום, אורכו של הגבול בין ישראל לירדן הוא כ-500 ק"מ. הוא מתחיל במפרץ אילת, עובר דרך הערבה, אזור ים המלח, בקעת הירדן ובקעת בית-שאן, ומסתיים באזור חמת גדר שבדרום-מזרח רמת הגולן, במשולש הגבולות בין ישראל, ירדן וסוריה.
בהסכם השלום שנחתם בין ישראל ובין ירדן בשנת 1994 נקבע כי התוואי של נהר הירדן הוא הגבול בין שתי המדינות, ובמקרה של שינוי טבעי בזרימתו של הירדן הגבול ייקבע מחדש לפי התוואי החדש. בעקבות ההסכם בין ישראל ובין ירדן, קו הגבול בערבה סומן לראשונה באבני גבול במבצע משותף של שתי המדינות. עם זאת, שתי המדינות הסכימו שתוואי הגבול בבקעת הירדן ובבקעת בית שאן (בקטע שבין עין-גדי ובין בית–שאן) לא יסומן, כדי שהרשות הפלסטינית תהיה שותפה בקביעתו.
לאורך הגבול הוקמו כמה מסופי גבול, אשר משמשים למעבר אזרחים ולהעברת סחורות.
בדיונים שקדמו לחתימה על ההסכם היו חילוקי דעות בין ישראל ובין ירדן על הפירוש שיש לתת למסמכים הבריטיים הישנים שהוא התבסס עליהם. לבסוף, ישראל קיבלה את הפרשנות הירדנית, והסכימה להעביר לירדן שטח שגודלו 300 עד 400 קמ"ר, שתמורתו הוחכרו לה למשך 25 שנים 2,850 דונם של אדמות חקלאיות לאורך הגבול, שנמסרו לעיבוד לתושבי היישובים הישראליים בערבה ובעמק בית-שאן. בהסכם נקבע כי כל 25 שנה תתחדש ההחכרה לתקופה נוספת של 25 שנים, אלא אם כן אחד הצדדים יודיע מראש על ביטול ההסכם.

לקוח מתוך אתר מט"ח-http://geography.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14912

תמונות על הגבול